החלטה בתיק בש"א 3858/07

1.         בפני בקשות לדחייה על הסף, של שתי תביעות, אשר הגישה המשיבה  - מזכירה במשרדו של עו"ד גולדבליט (להלן: " וידל"), אשר הוגשו, שתיהן, ביום 24.1.07 (בשני כתבי תביעה נפרדים), כנגד המבקשות - שתי מזכירות במשרדו של עו"ד מגיד, בגין דברים אשר נאמרו לה ע"י המבקשת סיגל אלימלך (להלן: " אלימלך"), ובגין צילומה ע"י המבקשת רחל אלון (להלן: " אלון").

בשתי הבקושת נטען, כי אין האמור בתביעות מקים עילת תביעה, ולפיכך, בהעדר עילה, יש למחוק את שתי התביעות.

כן נטען, כי ממילא מדובר במעשים של מה בכך, או בזוטי דברים, אשר אין מקום לנהל תביעה בגינם.

יובהר, כי שני עוה"ד הנ"ל, מנהלים את משרדיהם במרחב משותף (להלן: " שני המשרדים"), ואגף המזכירות משותף לשני המשרדים, ויושבות בו המזכירות של שני עוה"ד.

2.         התיקים העיקריים אינם מאוחדים, אולם החלטה זו ניתנת בשתי הבקשות יחדיו, לאור טיב העניין ולאור השיקולים המשותפים להחלטה בשתי הבקשות, כפי שעולה מהאמור להלן.

3.         בתביעה בת.א. 2539/07 (להלן: " התביעה הראשונה"), נטען, כי ביום 9.1.07, בנוכחות כמה עובדים משני המשרדים אמרה אלימלך לוידל:

" היא ערבייה. אבא שלה ערבי. וידל זה לא שם יהודי, זה שם ערבי. היא בכלל נראית מוסלמית".

(להלן: " האמירה" או " הדברים").

כתב התביעה טוען לזכותה של וידל לפיצוי מכח כל אחד מהחוקים דלהלן:

א.         חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

נטען בתביעה, כי האמירה מהווה עוולה של לשון הרע, על פי הגדרתה בס' 1(1-3), וכי הפרסום נעשה בכוונה לפגוע.

ב.         חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

נטען, כי האמירה הביאה לפגיעה בכבודה של וידל ויש לראות בכך משום ביצוע עוולה חוקתית, המקימה לוידל זכות לתביעה משפטית.

ג.          הפרת חובה חקוקה.

נטען, כי מטרתה של אלימלך, באמירה, היתה להסית לגזענות, בניגוד לס' 144ב' לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

4.         בכתב התביעה אשר הוגש בת.א. 2539/07 (להלן: " התביעה השניה") נטען, כי ביום 14.1.07, בנוכחות כמה עובדים משני המשרדים, קראה אלון לוידל, וכשהסבה וידל את ראשה, צילמה אלון את וידל, בלא הסכמתה, דבר המהווה פגיעה בפרטיות וכן מהווה עוולה חוקתית לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

5.         בדיון אשר התקיים בפניי, בשתי הבקשות, ביום 15.3.07, הפצרתי בצדדים ובבאי כוחם - שני עוה"ד הנכבדים, משני המשרדים (להלן: " שני עורכי הדין"), כי ימצאו דרך ליישב את המחלוקות ביניהם בדרכי שלום, ללא הגשת תביעות מסוג זה לביהמ"ש, אולם ללא הועיל.

החלטה זו ניתנת לאחר שהצדדים ויתרו על חקירות ועל דיון נוסף.

6.         מהחומר הנמצא כעת בתיק ביהמ"ש עולה, לפחות לכאורה, כי מדובר לא רק במחלוקת בין הצדדים עצמם, אלא בבעיות ובמחלוקות הקיימות, מזה זמן רב, בין שני עורכי הדין, אשר כפי הנראה "גלשו" גם אל מזכירותיהם.